להפסיק להילחם ברוח
- מאיה
- 24 בפבר׳ 2016
- זמן קריאה 1 דקות

פעם כל כך כעסתי עליו.
כל כך רציתי שהוא יבין.
כל כך רציתי שהוא יאהב אותי.
וכעסתי וכעסתי וכעסתי.
אבל הוא לא יכל.
הוא לא היה מסוגל לפתוח את הלב שלו.
ולהשתנות קצת, להתגמש.
נכון,
היום אני כבר יודעת שזה מה שהוא.
הרגש שלו מוגבל. כך קוראים לזה.
וזה היה כמו להילחם ברוח.
נכון,
זה לא מצדיק את כל השנים האלו
שבהן הייתי כל כך לבד, עצובה. ועזובה.
זה לא מצדיק את כל הבכי והתיסכול.
אבל לפעמים
אני עייפה מלצרוח,
ולכעוס,
כי זה לוקח כל כך הרבה אנרגיה.
אולי הגיע הזמן לשים אותו כבר בצד?
ולהניח לזה?
לא אמרתי לסלוח. או לשכוח. [חס וחלילה..]
ועדין אל תדברו איתי על סליחה.
רק להניח בצד.
ולנוח. פשוט לנוח.
Comments