לפתוח את הלב

היום עברתי חוויה של לשתף.

וכמה זה עוזר כשפותחים את הלב.

סתם בעבודה

ישבתי ברבע שעה של הפסקה ושתיתי קפה

ופתאום התיישבה ליידי מישהי

שחוץ מ היי ו ביי

לא דיברנו ממש הרבה אי פעם.

היא אמרה לי

איך זה מדהים

שאני מספרת לכולם שהתגרשתי

ומדברת על הכל

ולא מפחדת..

ופתאום במשך שעה יצא כל הסיפור חיים שלה

של חני.

התברר שהיא גם התגרשה פעם

מבעל ששבר לה את הלב

והיא עברה תהליך ארוך

של בניה, והחלמה,

ולמצוא את הקול האישי שלה..

כך ישבנו אני ועוד שתי חברות

ובמשך שעה שמענו את הסיפור של חני.

זה היה מדהים.

אז הבנתי

שהאנרגיה הזו

של הלב הפתוח

עוברת באוויר.

וגורמת לעוד אנשים לפתוח את הלב שלהם.

ולשתף.

זה הזכיר לי נורא

סיפור על אישה אחת

[שקוראים לה מאיה, שזו אני, למי שלא הבין]:

פעם הייתה אישה.

שהייתה נשואה הרבה זמן.

למישהו שלא היה יכול לגרום לה אושר.

במשך 11 שנה הלב שלה היה סגור.

סגור.

ועליו חומה על חומה על חומה.

ושערים אטומים שנעולים הרמטית.

והלב הסגור אסף ואסף בפנים.

חוויות. וריבים. והיעלבויות.

ותחושות של כישלון.

ומשהו שלא נפתר שממשיך וממשיך

ולמרות שמנסים

לא מוצאים פתרון. וזה לא מסתדר.

וכל ההרגשות האלו

לעולם לא יצאו החוצה.

ניסיתם פעם ללכת לעבודה אחרי שרבתם עם מישהו?

או מישהו פגע בכם?

ולעשות הצגה כאילו הכל בסדר?

ככה היא הייתה עושה יום אחרי יום.

היא הרגישה כל כך רע.

היא הייתה מדוכאת.

לא היה לה חשק.

כדי להסתיר את מה שהיא מרגישה בפנים היא התלבשה כל יום הכי יפה שאפשר.

היא התאפרה בצורה מושלמת.

כדי שתהיה מסכה על הפנים שלה.

היא לא רצתה שידעו כמה רע לה.

כמה באמת שבור לה

כמה היא לא מרגישה יפה ואהובה

אפילו שהיא נראית מושלמת.

היא לא רצתה לספר על הנישואין שלא הצליחו

ואיך זה לא כיף להיות בבית.

כשהיא שמעה חברות מספרות על הבעלים שלהן,

היא שתקה.

וכך זה המשיך והמשיך.

וכל מה שנאגר בפנים נשאר ונשאר

והלב כמעט התפוצץ.

לא היה שם אויר

לא היה שם חילוף חומרים.

הכל היה אטום לגמרי.

אבל זה יצא בצורות אחרות..

של כעס. חוסר סבלנות.

היה קשה לה לוותר על דברים.

היא הייתה מתווכחת כל הזמן

ושומרת על הזכויות שלה. גם על דברים קטנים. שלא ייקחו לה כלום.

היה קשה לה לפרגן לפעמים

היא לא הייתה מסוגלת להקשיב ולהתמקד בבעיות של אחרים.

היו כאלו שחשבו שיש לה פתיל קצר.

היא כל כך התרגלה לחיות כך

עם הלב הסגור

שהיא שכחה איך זה מרגיש כשמשתפים

כשמספרים לחברה סתם כך

ובוכים קצת

ומשחררים.

היא הייתה כל כך מרוחקת.

ומה שהיה הכי עצוב

זה שהיא הייתה נורא לבד.

הכי לבד בעולם.

זה הסיפור שלי.

כשהתגרשתי אחד הדברים המדהימים

היו

שהחלטתי לשתף אנשים במה שעובר עלי

ידעתי שזה יהיה לי יותר קל. וגם להם.

בתחילה זה היה מעושה

ולא טבעי..

אבל אחר כך

קיבלתי כל כך הרבה אהבה מהסביבה

ותמיכה

זה הרגיש כמו אדם שהלך במדבר המון המון זמן

והוא היה צמא ויבש יבש

ופתאום הגיע למים.

היום, כשחני פתאום הרגישה

שהיא יכולה לשבת ליידי

ולספר לי

ולהרגיש בטוח, ושהיא יכולה לומר הכל,

זו הייתה מחמאה הכי גדולה בשבילי.

ידעתי שהתקדמתי במשהו.

ואולי הלב הסגור שלי כנראה נפתח קצת

ואנרגיה חדשה וטובה יותר,

זורמת לאט לאט פנימה.

#אנרגיהטובה #להרגיששחרור #לפתוחאתהלב #לאלהתביישלשתף