לחשב מסלול מחדש

פעם הייתה אישה אחת

[שקוראים לה מאיה, וזו אני. אם לא הבנתם..]

שהלכה בדרך...

והיא חשבה כל הזמן

שהיא יודעת לאן היא הולכת

ומה הכיוון שלה.

היא חשבה שיש לה מושג.. מה יקרה בסוף.

לאן היא רוצה להגיע.

ואז פתאום באמצע החיים היא נתקעה.

להמון זמן.

זה היה נראה כמו סיפור בלי סוף..

כמו מכונית שתקועה בבוץ.

כמו שיורדים מאוטובוס באמצע שומקום

בלי תיק, או ארנק, או כסף

ובלי אף אחד מוכר.

כי כשמתגרשים -

זה להתחיל ללכת בדרך אחרת. קצת שונה.

והמסלול שחשבת שיקרה לך בחיים,

מתהפך לגמרי!

אז היי, קוראים לי מאיה.

התגרשתי בגיל 33.

והכל השתנה לי.

קרה לכם פעם? שהתכניות שלכם כל כך השתבשו..

שלא היה לכם שום מושג מאיפה להתחיל ללכת?

אני שומעת את הקול הפנימי שלי,

שמנסה כל הזמן לסדר את זה

זה קול שאומר שוב ושוב:

מחשב מסלול מחדש, מאיה

מחשב מסלול מחדש

מחשב מסלול מחדש..

אבל משהו לא מסתדר.

זה לא ברור.

זה תקוע.

כי אי אפשר לחשב מסלול מחדש כשנמצאים באמצע שומקום..

והנה מגיע הפחד הזה.

והוא שחור. וקר. ונדבק.

והתחושה של איןלימושג אין לי מושג אין לי מושג לאן הולכים.

וברגע כזה

[שנופל עלי לפעמים, פעם בכמה זמן..]

אני נמצאת על גבול ההיסטריה.

אין לי מה לעשות חוץ מלדבר אתו. עם אלוקים.

ואז יש את התפילה הזו.

הדיבור הזה.

מהמקום הכי עמוק. שצריך לחפור כדי להגיע אליו.

[אפשר להגיע לשם רק כשנתקעים באמת,

בקצה הכי מרוחק של העולם..]

'הי אבא,

אולי שכחת אותי באמצע שומקום?

כי אפילו ה- Waze הפנימי שלי

לא מצליח לחשב מסלול מחדש..'

והתפילה הזו

אין לה ממש מילים או סדר.

היא מבולבלת

והיא מורכבת בעיקר מכל מיני תחושות.

ותקוות גדולות.

ורצון חזק.

ובכי גדול.

לא מסודר לי

אני לא יודעת. אני לא יודעת

אני לא יודעת מה טוב לי.

וגם, למי אני שייכת, בעצם?

כי אני כבר אמא המון זמן.. אבל אני לא אישה של מישהו.

וזה מבלבל אותי.

אמאלה!!

אני לא מצליחה לראות ממטר..

כי כשאני לבד

אני יכולה לעשות הכל, כל מה שבא לי.

ואני יכולה גם לא לעשות כלום..

וזה הכי מלחיץ בעולם.

זה כמו הבלבול הזה של הילדים

שיש בתחילת החופש הגדול.. כשאין מסגרת וכללים ברורים.

ומה התכלית בעצם? של כל זה?

והאם האדם הזה שהכרתי בשבוע שעבר הוא טוב בשבילי?

האם אמצא מישהו טוב באמת?

שיוכל ללוות אותי בדרך שלי?

[ולהישאר איתי בייחד למשך עוד 60 שנה בערך..?]

ובתוך השומקום שהגעתי אליו,

בתוך החוסר סדר הגדול הזה

והבלגן,

אני שומעת פתאום את התשובה.

והיא כל כך ברורה.

והיא מגיעה מבפנים:

'את תמצאי ילדה, את כל התשובות. אל תדאגי.'

'איפה??' אני שואלת.

'הן נמצאות כבר. בתוכך פנימה.

את רק צריכה להיות בשקט,

ולהתבונן טוב טוב.

זה כל כך פשוט,

זה לא מסובך בכלל.

זה כאן.'

ואז אני נושמת.

אני מרגישה את זה.

אני מרגישה את זה.

ואני נרגעת.

© 'רק אחת' - הבלוג של מאיה

#להרגיששחרור #אנרגיהטובה #תפילה #התפרקות