איך שאתן שומרות עלי

זה נכון שאני מגדלת אתכן לבד

ואני אחראית פה ל ה כ ל

שיהיה אוכל במקרר

ואישור לטיול, ופתק של איחור לבית ספר..

וכסף

ובגדים

ולחשוב אם מותר או אסור

והאם להרשות לך [נועה] ליסוע לטיול הארוך

עם שתי החברות

[הלא ברורות..]

ולהעיר אתכן בבוקר--

ולהיות כאן כל הזמן

המבוגר האחראי

שיש לו תמיד תשובות [בדרך כלל..]

והוא תמיד מראה דוגמא

ונותן תחושה של יציבות.

היי, חשבתן על זה,

שאין לי את האפשרות הזאת לומר לפעמים:

"לא יודעת

תשאלי את אבא" ?

להיות אמא

זה סוג של דרך,

שצריך לטפס בה.

במיוחד כשאת 'אמא חד הורית'.

אז כן, אני אמא חזקה יותר.

סוג של אמא ואבא בייחד...

אבל,

לאחרונה שמתי לב

שכל כך הרבה פעמים

גם אתן הקטנות

מושיטות לי יד

ואני הגדולה,

ותמיד תמיד החזקה

לפעמים גם נשענת קצת..

ועוצמת עיניים

הבנתי אז

כמה

אתן שומרות עלי.

הרי רק אתמול

רציתי פשוט

לקחת פסק זמן מה-כל

[ולהשאיר פתק:

"תיכף אשוב..

לא להתקשר אלי ! ! !

יצאתי קצת לנשום אויר

ולחפש אנרגיה.."]

ואתן

אתן הכרחתן אותי להישאר

ולהיות פה לגמרי.

כל הזמן..

[א-ממממממממממא! כיבסת לי חולצה???]

כן.

אתן גורמות לי להיות טובה יותר

ואחראית יותר

ומבליגה יותר

ולהיות פה

ולא לברוח לשום מקום.

אז טוב, אני פה.

כל הזמן בשבילכן

ילדות מתוקות ונסיכות.

ואני יודעת

שחיוך קטן אחד של בוקר

והצחוקים והחיבוקים שלנו יחד

שווים את הכל.

אני רוצה שתמיד נזכור

שאת הדרך הזו, השונה והמיוחדת

הלכנו יחד..

היא רק שלנו.

נופלים, ונופלים, וקמים

ושוב נופלים ושוב קמים

ומטפסים

וממשיכים

כל הזמן הלאה.

© 'רק אחת' - הבלוג של מאיה

#אנרגיהטובה