באמצע שומקום

ושוב חוזרת

אל החוף

אל השמש והים..

[הפסיכולוג שלי]

אני מתארגנת

ויוצאת לשחייה..

כמו תמיד.

רחוק רחוק

לעומק

כמו שאני אוהבת.

במקום שנגמרים האנשים.

זה רק אני עם עצמי,

והשקט.

[תנסו פעם. זה מדהים]

אני שוחה על אוטומט

ומתקדמת פנימה

אל המשהו הגדול הזה האינסופי

אבל היום

לא שמתי לב

שהתרחקתי..

הגעתי באמת רחוק

קצת הלכתי לאיבוד שם, במים.

ונבהלתי נורא.

הכל היה שומם.

ועמוק.

הייתי לבד.

אז התחלתי לחתור במהירות

לכיוון השני..

אני נלחמת

ונלחמת

ועובדת קשה..

כבר עייפה,

וכואבות לי הידיים

ונשארה לי עוד דרך ארוכה לשחות..

לא הייתה לי ברירה,

אז הרפיתי.

שכבתי על הגב

במים

כדי לאסוף כח.

אני באמצע הים

בשומקום

עוצמת עיניים.

ורק נושמת.

רק נושמת.

פתאום

זה כל כך הזכיר לי את החיים שלי:

כל היום נלחמת

ולא מרפה

לא מרפה

והמוח כמו איזו רכבת..

מחשב לו דברים

מה היה

ומה יהיה ואיך יהיה

וואו.

אני חייבת לזכור

לפעמים קצת לעצור.

להפסיק לנסות לשנות

את מה שאי אפשר

כי ראיתי

שגם אם עוזבים את זה,

מה שהכי רוצים

פתאום קורה לבד

ממקום אחר.

אז אני לוקחת אויר.

עוזבת.

ונותנת למה שאני הכי רוצה

לקרות לי לבד.

מעצמו.

© 'רק אחת' - הבלוג של מאיה

#אנרגיהטובה #להרגיששחרור #לנוח