להתגרש זה לא משחק ילדים

"מאיה, באמת, למה התגרשת?

היית חייבת?

כי ת'אמת, יש לי בעל,

אבל זה לא תמיד מושלם..

ואף אחד לא מלקק דבש."

אז ניסיתי להסביר לה [לקרן, החברה המתוקה שלי]

את התהליך..

וזה יצא קצת ארוך :)

כי בשבילי להיות נשואה

זה היה כמו להיות בתוך קופסה,

עם ידיים ורגליים מקופלות.

ואין מקום לזוז.

אין מקום לזוז.

הייתי כולי מלאה, במנגנוני הגנה..

ועטיפות..

שלא נגמרות...

הייתה עטיפה של פרפקציוניסטית,

הייתי חייבת להיות בשליטה. תמיד.

הייתה עטיפה של איפור ועקבים,

הייתי חייבת להיות תמיד יפה.

הייתה עטיפה של הסוד שלי,

הסוד של החיים הלא מושלמים,

והריקנות..

בגלל הסוד, הייתי חייבת

להרחיק את כולם ממני.

ומי שקצת התקרב אלי,

לא הבין מדוע אני פתאום נעלמת.

כמו בועה.

בתוך הבית שלי, לא מצאתי כנות.

לא היה אפשר לדבר על מה שמרגישים.

ואני, עשיתי את מה שאני יודעת הכי טוב לעשות,

לברוח.

לסרטים.

לקניות אינסופיות.

כך הבפנים שלי נעטף לו,

ומרוב עטיפות

לא יכולתי לנשום.

כמעט נחנקתי.

באמת.

אז התגרשתי.

ואז,

משהו חדש התחיל.

לא הפסקתי להיות בתנועה..

התחלתי במסע מפרך

ומעייף

של לפגוש את עצמי.

את מאיה.

מאיה שמתחת לעטיפות.

וגיליתי כל מיני דברים שידעתי כבר קודם

אבל הם התכסו באבק

כי כל כך פחדתי לגעת בהם.

דברים עלי.

אז היי,

קוראים לי מאיה.

מאיה זה לא השם האמתי שלי.

וזה מה שלמדתי על עצמי:

אני נורא יצירתית. יש לי רעיונות מדהימים,

אבל לפעמים אני מידי מתלהבת.

אני צריכה גיוון, ריגושים, שונאת להשתעמם.

מה שכן,

משהו גדול מידי מאיים עלי..

ואז אני בורחת ונעלמת.

אני עקשנית. אחת שנלחמת.

בדרך כלל יש לי מה לומר..

לפעמים זה מעיק.

אבל אני יכולה להזיז גם קירות, אם אני רוצה.

כשאני עייפה מידי, אני כל הזמן צוחקת, או בוכה.

אי אפשר ממש לדבר איתי.

בטבע שלי, אני מאחרת סדרתית, ולא יודעת לתכנן את הזמן שלי.

אני קצת מעופפת..

אבל למדתי להתארגן. למדתי לספור דקות.

אני הכי אישה.

ויש לי מצבי רוח שעולים ויורדים.

זו עבודת חיים בשבילי, לווסת את זה.

אני לומדת להקיף את עצמי, באנשים מווסתים,

שעוזרים לי לנחות בשלום.

יש לי עצב וכאב גדול.

זה בגלל שנים ארוכות שבהן לא הייתי מאושרת.

זה הולך איתי.

אז לא תמיד אני מצליחה לשמוח.

לפעמים זה קשה לי.

אני אוהבת סדר.

אבל כשהכל מסודר מידי, זה מלחיץ אותי.

[אני בטוחה שמשהו הולך להשתבש..]

אני נורא ספונטנית. וישירה.

חייבת כנות.

אני רגישה נורא, כמו הנסיכה על העדשה. קל לפגוע בי.

אבל גם רגישה נורא לשני.

אני אוהבת לאהוב את החיים.

דברים קטנים לגמרי משמחים אותי

וגורמים לי לאושר אמתי.

גשם. פרח. טעם. יופי.

זו מי שאני.

ככה ירדתי לעולם.

עולם פנימי מורכב ועדין נורא,

ולא מושלם בכלל.

זה אני.

זה צבע העיניים שלי

ככה אני נראית.

זה הגובה שלי.

אי אפשר לשנות את זה.

אני יכולה רק לשפר דברים באופי, אם אני רוצה.

אז סיפרתי לה, שהתגרשתי

כדי להיות יכולה

לפגוש את עצמי.

וזה לא היה קל

להיכנס לשם, פנימה.

זה ממש כמו לקלף בצל.

זה כואב.

זה שורף בעיניים.

אני נוגעת ומורידה עוד עטיפה ועוד אחת

אני יודעת שיש רק אחת כזו.

מאיה.

וזה מדהים.

זה מיוחד.

זה עולם שלם.

אני לומדת להכיר אותי.

ולקחת את זה אלי

ולחבק את זה

ולהניח לזה

ואז להירגע.

© 'רק אחת' - הבלוג של מאיה

#אהבה #למההתגרשתי #להרגיששחרור #אנרגיהטובה