מסכימה לסלוח
- מאיה
- 13 בספט׳ 2016
- זמן קריאה 2 דקות
לכל אחד יש מפלצות
ואל תגידו שאין לכם...
[למה? כי לא נולדתם מושלמים..]
יש מפלצות בכל מיני גדלים
וצורות
וצבעים
יש גם מפלצות עם שיניים
יש עם כמה עיניים
לפעמים הן רדומות, לפעמים מתעוררות לחיים..
לי יש אחת כזו.
היא מחליפה צבעים.
היא הולכת מאחורי ואומרת לי באוזן:
אל תסכימי
אל תסכימי
אל תסכימי!
אני יסביר:
לפעמים אני חושבת להשלים כבר
עם כל מה שלא הסתדר אצלי
בסיפור של חיי..
אבל אז
אני שואלת את עצמי
מה יקרה לי
אז בפנים
אם אני אסלח
וזהו?
אולי זה סתם יעשה בלגן?
אולי יהיה לי משעמם?
ועל מה ישאר לי לכעוס? הא?
אם אני אסכים לזה
שהנישואין שלי היו נראים במשך שנים
כמו מליון רסיסים קטנים?
אם אני אסכים לזה
שהבן זוג שלי לא יכול היה להיות
חבר אמת בשבילי?
אם אני אסכים לזה
שהייתי אצל מטפלים זוגיים
יותר פעמים משביקרתי בקניון עזריאלי?
אם אני אסכים לזה
שחלק מהשנים של ההתבגרות האישית שלי
היו בתוך סיוט?
אם אני אסכים לזה
שהאבא של הילדים שלי
הוא אדם שלא הייתי מסוגלת לאהוב?
אם אני אסכים לזה
שבנישואים האלו למדתי מהי בדידות?
אם אני אסכים לזה
שבחרתי בחירות גורליות על חיי אולי בטעות?
לא מהשיקולים הנכונים?
ואי אפשר לשנות את זה.. [אין בזה ממש 'ביטול פעולה אחרונה'..]
אם אני אסכים לזה
שעכשיו אני כבר לא צעירה בת 21?
אבל מחפשת בן זוג?
אז אני לא מסכימה
ונלחמת בזה
ובועטת בזה שוב ושוב
וכועסת על זה עוד,
כל בוקר מחדש
כשאני עומדת מול המראה [ובודקת אם יש קמט שלא ראיתי..]
אני לא סולחת על כלום
אני לא סולחת על כלום.
כי אם אני יסכים כבר
שהכל אצלי
כל כך לא מושלם
אולי לא יהיה לי כבר על מה לכעוס
וככה אני... זו מאיה.
אבל אני חייבת בשביל עצמי
את הסליחה הזו.
אני יודעת.
וזה מה שכולנו עושים עכשיו
כשרוח של אלול נושבת...
אז השבוע
יצאתי למסע של לסלוח.
כדי להצליח
להשלים
ולהרפות.
לפנות מקום למשהו יותר מתוק בשבילי.
בינתיים אני צריכה עוד זמן.
צריכה עוד זמן.
לא יכולה ברגע.
כדי שזה יהיה אמיתי, אני עושה את זה בקצב שלי.
אני כן יודעת, ומאמינה
במשהו שאיש חכם אחד אמר לי:
"מאיה, רציתי לספר לך משהו.
ראיתי, המון פעמים יקירתי,
שמהדברים השבורים באמת
יוצאים הדברים
הכי מושלמים.
אולי הוא צודק.
© 'רק אחת' - הבלוג של מאיה
Comments