מי יסלח לאמא?

יש לי חברה שהיא אמא מדוגמת. נראה שהכל אצלה מושלם.

הבגדים. הילדים. הכל נקי תמיד. רגוע. לא יודעת.

גם הבעל.

אני אגלה בסוד..

לפעמים לפגוש אותה, עושה אותי עצבנית..

באמת רציתי להיות האמא [החד-הורית] המושלמת.

לא תמיד זה קרה.

אבל לפני שאני הולכת לסליחות השנה.. אני כל כך רוצה לסלוח לעצמי.

על כל הפעמים ששאלתי את עצמי:

"איזו מן אמא את?

איזו מן אמא את, מאיה? הא?"

אז אם את אמא, הגיע הזמן לסלוח.

זוכרת אז

שרצית ביום שישי, להכין לשבת שני סוגים של עוגות ומנה אחרונה עם שלוש שכבות

ובסוף לא הספקת?

[הספקת רק עוף, ודגים, ולנקות, ולכבס, ולגהץ, ותוספות, ולחייך לאורחים...]

לא נורא.

העוגה הקנויה הייתה גם טובה. באמת.

והיא נגמרה לגמרי.. לא נשאר ממנה כלום.

אז תסלחי לעצמך על זה.

את אמא טובה.

את אמא טובה.

זוכרת שרצית שהארונות יהיו כל הזמן

מלאים בערמות של כביסה נקיה, מקופלת

והכל יהיה מגוהץ בארון?

והיום שוב יש לך על הספה ערימה ענקית של כביסה נקיה?

ולמצוא שם משהו.. זה לחפש ולחפש..

איך הרגשת רע עם עצמך..

איך הרגשת רע עם עצמך..

אז רציתי לומר לך שזה לא נורא.

גם לי זה קורה. המון.

זה גם טוב.

העיקר שכיבסת. והכל היה נקי.

והיה להם מה ללבוש.

הרי התאמצת. ועבדת קשה.

כל כך השתדלת.

לפני יומיים, שוב הוצאת טבעול מהמקפיא.. ונקניקיות..

ושוב אכלו לחם וחביתה בארוחת צהריים

אז מה. גם אצלי זה קרה..

לפעמים שלושה ימים ברצף. מבטיחה לך!

את בסדר.

את בסדר.

את אמא טובה. באמת.

ואתמול

רצית שהם ילכו לישון עם סיפור ונשיקה.

בסוף צעקת. רצית רק שקט.

שיעזבו אותך כבר, להיום.

די. די. די.

ואיך הרגשת רע מבפנים.

במיוחד כשהקטן הסתכל עלייך מהצד.. בעיניים כל כך לא מבינות.

ולא נרגעת מזה. לא יכולת לסלוח לעצמך.

"שוב זה קרה לי,

איזו מן אמא אני? "

אז תסלחי.

תסלחי. הגיע הזמן.

את רק בן אדם.

הסבלנות שלך היא לא אינסופית, מתוקה.

אין אדם כזה. או אישה כזאת.

גם לך מגיע לנשום. את לא מלאך.

לא נולדת מושלמת.

נכון לא תמיד הכל נקי.

לא תמיד אמרת את המילים הנכונות.

הילדים שלך לא תמיד הכי מדוגמים.

יש לך ילד אחד שמתקשה כל כך בלימודים.

והשני מתנהג מזעזע. מה זה? מה קורה לו?

לפעמים לא התארגנת בזמן.. והמירוץ הזה...

זה לא אשמתך.

בטוח.

זוכרת איך היית עייפה יום אחד?

כי לא ישנת בלילה? והקטן העיר אותך כל שעה?

והמשכת לעשות שוב ושוב את מה שעשית גם אתמול

להיות אמא. מסורה. מכילה. שנמצאת שם.

להכין ארוחה, וסנדוויץ, ולהקשיב ולהקשיב ולחבק.

ולמצוא פתרון לכל דבר.

ולדעת תמיד מה לעשות.

ולהיות שם.

אל תשכחי את זה.

מגיע לך יותר מסליחה.

הרי מגיע לך כתר של אלופה.

של וותרנית.

של אחת שנלחמת.

אז תחבקי את עצמך. חזק.

ותסלחי לעצמך כבר, על מה שלא סלחת אז.

היית מידי קפדנית עם עצמך.

את לא אמא רעה, את פשוט אמא כמו כל האמהות המדהימות שבעולם.

שלפעמים מצליחות יותר, ולפעמים פחות.

אל תהיי עצובה כל כך כשאת הולכת לישון.

העיקר שניסית,

העיקר שניסית כל יום מחדש.

די, תהיי אישה מוחלת.

תלמדי לסלוח לעצמך.

שכחת שאמא זה לא מובן מאליו?

אימהוּת זה כמו תפר

בשמיכת טלאים גדולה.

תופרים לאט לאט עוד תפר ועוד אחד

אף אחד לא באמת רואה,

לא באמת יודע.

רק את מכירה מקרוב

את כל התפרים הקטנים שעשית.

את רואה את זה.

והם נחשבים.

כל אחד נספר.

אז תראי כבר כמה את מהממת.

איזו אמא מנסה שאת.

קחי קצת זמן לעצמך.

שבי עם כוס קפה ושוקולד הכי טעים שיש לך.

תטפחי לעצמך על השכם

תנוחי קצת. תנשמי.

מגיע לך.

© 'רק אחת' - הבלוג של מאיה

#אמאחדהורית