גשם בוא, רד עלי
- מאיה
- 28 באוק׳ 2016
- זמן קריאה 1 דקות
אתמול בערב, אני במונית,
ויש לפני נסיעה של שעה[+פקקים] לתל אביב.
נפלתי על נהג מבוגר שרוצה רק לדבר
ואני עייפה..
ולחוצה..
ורוצה רק להגיע---
הוא כבר שאל אותי את כל מה שאפשר..
איפה בעלך? [לא באיזור]
התגרשתם? [כן]
הוא: "טוב עשית"
אתם מדברים? [כן]
הוא: תהיו חברים, אבל יותר מזה כלום..
אני: טוב.
אני רוצה כבר שקט רוצה כבר שקט
ומתפללת לאלוקי הכבישים והמוניות שירחם עלי..
והפקק יזוז קצת.
כשאני מריחה את הגשם הראשון
שתפס אותנו בדרך
אני מתחילה להירגע
כי זה הריח שאני הכי אוהבת.
אני מכניסה אויר עד לריאות
נושמת את זה עמוק
ומתמכרת..
ואז הנהג הזה [אין לי מושג איך קוראים לו..]
פותח את החלון שלי ואומר:
"תוציאי את היד מהחלון, גיברת
כשתרגישי את הגשם
תבקשי את מה שאת הכי רוצה
את צריכה את זה..
נו.. גיברת.. תבקשי.. ככה הרב שלי אמר לעשות"
אני רואה אותו שם כיפה לבנה גדולה
ומתחיל להזכיר את השמות של כל הנכדים שלו [יש לו 15]
לכל אחד הוא ביקש משהו..
זה היה אמיתי נורא
וזה כל כך ריגש אותי!
אז אני מוציאה יד מהחלון ועוצמת עיניים
מרגישה טיפות קטנות על היד שלי
ומבקשת
מבקשת על נועה
מבקשת על אלה
מבקשת שיהיה לי טוב
שיגמרו הכאבי ראש שלי
שאהיה השנה אמא כמו שאני רוצה להיות
ואצליח להכניס בן-זוג טוב באמת לחיי.
אני מבקשת להיות רגועה
ועם לב פתוח
מבקשת שהכל יפתח אצלי
וירד עלי
ויכנס פנימה, ויביא אור גדול.
אז אני נוסעת על איילון בפקק שלא נגמר
יש טיפות קטנות של גשם
על כף היד שלי
ואני מרגישה איך זה שוטף לי מבפנים
אבק של חודשים שלמים.
© 'רק אחת' - הבלוג של מאיה
Comentarios