למי שרוצה לדעת איך זה להיות אמא חד הורית

רוצים לדעת איך זה באמת להיות אמא חד-הורית?

איך זה לגדל [2] בנות להורים גרושים?

אז ככה. זה אתגר מטורף. זה להיות שם 7\24.

זה להיות קשובה ורגועה גם כשאת לא.

גם כשאת הכי רוצה לצרוח.

זה לדאוג המון.

ולמרות שאני מתאמצת כל כך הרבה..

לפעמים אני יושבת ומסתכלת עליהן, על הבנות שלי,

איך הן צוחקות. מדברות בטלפון. מכינות שיעורי בית.

כמו שקרה לי היום.

אני מסתכלת, ואפילו שהן כל כך רגועות, זה מפיל אותי.

כי יש ימים כאלה, שבהם אני שואלת את עצמי:

בשביל מה כל המירוץ הזה?

בשביל מה אני מתאמצת כל כך בשבילן?

הרי הבית שלי הוא כל כך לא מושלם.

אז זה לא סתם לרוץ לשומקום??

ואולי.. אולי יש להן בור שאף פעם לא יתמלא?

ואולי יש להן שריטות כל כך עמוקות מהפרידה שלנו?

[כמו שכתוב בכל המחקרים על 'ילדים להורים גרושים'.. שאני שונאת לקרוא]

והדאגה הזאת יכולה להטריף אותי כל כך.

אני יכולה לפעמים לא להירדם מזה בלילה.

כי מה בעצם אני יכולה לתת להן?

מה, זה לא סוג של כלום אחד גדול?

כי אני כל כך הרבה פעמים לא שם.

לפעמים אני כל כך שקועה בעצב, או אבל, או שברון לב.

ולוקח לי זמן לצאת מזה..

וכל השבתות והחגים...

נכון, מדהים לנו בייחד. אבל לעולם זו לא תהיה כמו שבת של משפחה אמיתית.

ואני עובדת ועובדת..

אבל כמה רווחה כלכלית יכולה להיות למפרנסת יחידה?

ומה עם זה שהחיים שלהן מתקדמים כל כך מהר, ושלי נתקעו פה. באמצע הדרך..

ואלה, כל כך רוצה אח או אחות קטנה..

כן. גם אני רציתי להיות נשואה באושר.

רציתי בית עם הרבה ילדים. אבל זה לא קרה.

ויש את הגבר החדש שאני רוצה להכניס להן לבית, אני רוצה שזה לא יפגע בהן.

ואיזו דוגמא אני נותנת להן,

כשאני בעצמי, נלחמת על כל יום מחדש?

ומנסה בבוקר לאסוף את עצמי, ולייצר חלקיקים נוספים של מאיה

לעוד יום או שבוע חדש שמתחיל?

ולפעמים שקט פה מידי.

ולפעמים נראה לי שכלום לא מספיק. וכלום לא שווה. ומה יהיה.

אז אני עושה מה שאני כן יכולה בשבילן.

אני מוציאה בצל, גזר, קישואים, דלעת, תפוח-אדמה ובטטות, וערימה של עשבי תיבול.

ואני מכינה את מרק הירקות החורפי הסודי שלי... :)

אני שמה המון כרישה [בשביל נועה]

וכוס גריסים [בשביל אלה]

אני רוצה שזה ירגיש הכי בית שאפשר.

אני חותכת, ומטגנת, ומערבבת וטועמת...

אני בוכה

ומבקשת שזה יתקן את כל מה שחסר כבר בחיים שלי-שלנו.

אני מערבבת שוב

ומתפללת בשקט לכח, בטחון והרגשה טובה.

אני יודעת שיש דברים שאי אפשר לקנות בכסף.

אני יודעת שהן למדו ממני ומהחיים שלנו דברים מיוחדים:

על כח ואומץ לעשות משהו לא מקובל, אבל נכון.

על כמה חשוב זה לדאוג לנפש שלך, שתהיה חפשייה מבפנים.

אני יודעת שהן לומדות איך

להתחזק מבפנים, ולהיות שווה גם אני שונה.

הן צומחות, ומתמודדות עם חיים מאתגרים יותר.

גדולים יותר.

אני רואה איך הן בוגרות לגילן.

איך הן יותר מצליחות לראות את השני, לקחת אחריות.

אני רוצה להאמין שזה גם משהו.

זה גם משהו.

זה לא כלום.

אני עדין דואגת. אני לא רגועה בכלל, גם אחרי שאכלתי צלחת מרק.

עוד מעט הן חוזרות הבייתה מביקור אצל אבא.

אז אני עורכת את השולחן,

ומרסקת חלק מהמרק לאלה [ככה היא אוהבת..]

ןמוציאה שקדי מרק [לנועה]

ומקווה לטוב.

מקווה לטוב.

© 'רק אחת' - הבלוג של מאיה

#אמאחדהורית #רגשותאשמה #התמודדות