הגברים שפגשתי בדרך

כשאני הולכת בעיר בלילה לקראת חנוכה,

אני מוקפת באורות.

העיר הדליקה את כל האורות שלה

ואני נזכרת במישהו שהכרתי לפני שנה,

כמה חודשים אחרי שהתגרשתי,

בזמן הזה בדיוק.. בתקופה הזו של תחילת החורף.

אני נזכרת איך הלכנו בגשם, ואותם האורות האירו אותי מבפנים.

כשישבתי באוטו והגשם זרם על החלון,

הייתי בטוחה שגמרתי לחפש [בן זוג].

זה לא נגמר עם סוף טוב בסוף, אבל זה כבר מאחורי.

[וטוב שכך, אז לא לשאול שאלות..]

לאחר זמן, אני מבינה, שכל אחד שהכרתי,

ופגשתי בדרך הארוכה הזו, והכל כ-ך מעייפת,

השאיר אצלי משהו קטן. שהולך איתי:

היה אחד שלימד אותי לאהוב את איך שאני נראית

היה אחד שגרם לי לצחוק כל פעם מחדש

היה אחד שלימד אותי איך מרגישים בנוח עם מישהו

היה אחד שלימד אותי, שלדבר הרבה זמן עם מישהו שאוהבים, זה כיף.

היה אחד שלימד אותי, שאפשר להכיר, ולא להתחתן [בינתיים..], אבל להישאר ידידים טובים באמת.

היה גם אחד שלימד אותי לשכלל את המרשם שלי לפסטה מוקרמת ברוטב שמנת!

אז גם אם קשר נגמר, נשארו לי זכרונות קטנים כאלו

שהופכים לאט לאט ליותר קטנים ומעורפלים.

אבל הם שם.

דגם של ג'יפ

ספסל בעיר, רטוב מהגשם

מסעדה חדשה שלא היכרתי, ממש קרוב אלי, מאחורי הבית

טעם של בירה

יש מנה אחת בתפריט של קפה רימון, שלמדתי לאהוב ממש ולהזמין שוב ושוב..

כל זיכרון ישן מקבל גוון וריח משלו,

[וזוכה גם להתערבב עם צבע של לק מהאוסף על המדף שלי.]

יש גם כמה זיכרונות שאני רוצה לשכוח:

זה שרצה שאשלם חצי.. [בדייט ראשון]

אחד שאמר: "עזבי, בואי ניקח רק מים. לא נראה פה טעים" [ואני מתה מרעב, אולי?]

היה את האחד שהאמין בקשר עם כמה נשים בו זמנית..

היה אחד ששיקר לי.

ויותר מאחד, שגרמו לי לרצות נורא לחזור הביתה ולא לצאת מהמיטה שלי לעולם.

"אז היי, אתה.

שים לב למה שאתה משאיר אצלי

אחרי שישבנו על כוס קפה.."

והיום, כשאני הולכת לאט במרכז העיר

העיר המוארת באורות, שטבלו טבילה ראשונה של גשם,

אני עוברת בכיכר, עוצרת, ומוצאת שברי זיכרונות.

כשאני שומעת את האיש, האישה והכינור,

שנמצאים שם כמו תמיד,

אני מחבקת אלי זיכרון אחד שאני רוצה לשמור

ומסלקת דברים שאני רוצה לשכוח.

אני מבינה שלכל מפגש שלי עם מישהו,

יש משהו שאני או הוא צריכים ללמוד או ללמד אחד את השני.

כי אם לא זה, אז בשביל מה?

זה לא קרה סתם.

לא נתקלנו זה בזו ללא סיבה

אני רוצה להאמין שזו דרך מדויקת,

מסלול מדויק מסומן בתחנות קטנות.

והכל מתוכנן, עד לפרטים הקטנים..

לאורך השיעור הכי מורכב, שאני לומדת בבית ספר של החיים שלי.

© 'רק אחת' - הבלוג של מאיה

#אהבה #פרקב #להתחתןשוב #זוגיות