לפעמים אני כמו כוס עם סדק
- מאיה
- 1 בפבר׳ 2017
- זמן קריאה 2 דקות

פעם הייתה לי כוס עם סדק.
כל-כך אהבתי את הכוס האדומה הזו,
עם ציורים של כלניות [שקיבלתי מידיד אהוב]
שהמשכתי לשתות ממנה בימים קרים.
אבל הסדק היה שם, ויום אחד היא נשברה.
למה זה חשוב?
כי זה הזכיר לי מה עשיתי עם הלב שלי מאז שהתגרשתי.
אחרי שהתגרשתי, רציתי לשים הכל מאחורי.
את כל הרעל,
והזיכרונות הקפואים כמו קרח
והחורים השחורים.
כל-כך שמתי את זה בצד.
לא רציתי לזכור כלום ממה שהיה
בשנים ארוכות ארוכות של נישואים, שלא נגמרו טוב.
"מאיה, מה היה כש?
מה קרה שם?"
לא זוכרת. לא זוכרת. לא זוכרת.
אבל היום,
עברתי ליד הבית שפעם גרנו [אני ובעלי לשעבר].
בבית הזה התחלנו את החיים המשותפים שלנו כשהיינו עוד טפשים.
עמדתי שם, ונתתי רשות לעצמי להיזכר
בכל מיני דברים
וערבובים של רגשות.
בהתחלה של חיים, וחלומות גדולים
שהתנפצו כמו אניית מפרש קטנה ולבנה בסערה גדולה של גשם.
וכשאני רואה את שביל האבנים בכניסה שמסתיים בשלוש מדרגות
ואת החלון הקטן הארוך שפעם היה שלי-שלנו
נזכרתי במילים קטנות מהעבר.
לא במילים טובות [מצטערת, באמת] שלפעמים נאמרו בלי מחשבה.
חשבתי כמה נעלבתי.
כמה זה כאב לי להיעלב שוב ושוב
מאדם קרוב, בקשר לא בריא.
כמה זה משפיע
ומרוקן
וגורם לנו לא לרצות כבר לראות דברים יפים.
כמה זה קשה לנקות את זה, את המילים האלו.
זה לא תמיד היה מרוע-לב,
זה היה מחוסר יכולת להבין מורכבויות
מאטימות בצינורות
ידעתי שהוא לא מסוגל.
הוא היה מוגבל בלהרגיש.
ואני? הרגשתי איך נהיה אצלי סדק דק, וארוך ועמוק.
אז אני יושבת, ונזכרת
ואומרת בשקט מילים מהזיכרון
ונוגעת באומץ בקו השבר הזה שנוצר אצלי בפנים, ובוכה.
כי חייבים לנקות את זה,
כדי להמשיך הלאה.
ושלא תטעו, אני לא עסוקה בו כבר מזמן..
אני עסוקה בי.
אני עסוקה בלנקות מבפנים.
וכמה זה כואב
וכמה זה קשה
וכמה אני רק רוצה לשכוח ודי
וכמה זה מבריא לומר את זה, ולתת לזה הכרה.
רק לתת לזה הכרה. זה מה שצריך.
לפתוח את העיניים שסגורות בבהלה, ופשוט להסתכל על זה,
על המילים שפגעו בנו כל-כך.
אז זהו. אני קמה ועוזבת.
אני כבר לא שייכת לכאן.
אני משאירה באוויר
חלקיקים של מילים מקטינות
שאני סוחבת איתי במגירה שסגרתי ולא רציתי לפתוח לעולם.
זה לוקח זמן
זה עובר לאט לאט.
יודעים מה?
תמיד יהיה שם את הסדק הזה אצלי
אבל אני יודעת שבסוף
הוא רק יהיה כמו צלקת מטושטשת
שהיא בעצם מדליה-של-גיבור-מלחמה.
© 'רק אחת' - הבלוג של מאיה
Comentarios