כשחשבתי ששונה זה לא טוב

לפעמים אומרים לי שאני לא שייכת

שאני לא קשורה

אומרים לי שאני לא כמו כולם

אומרים לי: "תחזרי כבר לשורה, מאיה"

ואני? שונאת שורות. שונאת כמו כולם.

כמה אני מורכבת?

כמו פאזל עם המון חלקים בכל מיני צורות

כמו חידה..

כדי לזהות את זה, צריך להצליח להגיע אלי

ולגרום לי לפתוח את הדלת

ואז לקלף כמה שכבות של איפור, ובגדים ונעליים וחיוכים.. ואז רואים.

אז עוד קצת על עצמי:

כשאני נתקעת במשהו לא ברור

אני לא ממשיכה הלאה עד שאני לא מבררת בעצמי

אני לא מאמינה סתם.

אני צריכה הוכחות.

כשאני רוצה משהו, אני נלחמת.. אני לא מוותרת מהר.

אני כל כך רגישה

גם לדברים שאתם לא תראו

לריחות

לטעמים

לצבעים

זיופים צורמים לי באוזן כל כך חזק, שאני יכולה למות מזה

מה זה מזויף?

בדים מזוייפים, חיקויים

אמירות שהן סתם

אנשים מזויפים. אני בורחת מהם כל חיי.

כל יום אצלי נראה אחרת.

אני יודעת ממש טוב לייצר דרמות.

יש לי ימים, שבהם נולדים אצלי רעיונות חדשים

ואז זה חי אצלי בראש בצבעים אמתיים...

אני רואה את זה כל כך ברור,

כמו עבודת-יד-עם-מליוני-חוטים-צבעוניים-ואבנים-קטנות-וכתמים -של-צבע

לפעמים המח שלי רואה ברזולוציה קצת אחרת

המצב-רוח שלי תלוי בכל כך הרבה דברים

ואני עובדת הרבה כדי לווסת הכל, לאזן, להרגיע.

פעם חשבתי ששונה זה לא טוב

ששונה זה לא ראוי

בחברה שלנו מעודדים כל כך מסגרות, וכללים

חשבתי שעדיף לי להיות כמו שרה או מירי או רחל או יפה

ולומר "כן, כן, נכון" כל הזמן.

ולחייך לא גדול מידי ולא קטן מידי

וללבוש עוד חצאית כחולה..

אבל אז הציפור הזו אצלי בפנים דופקת כל כך חזק עם הכנפיים..

עד שזה כואב. נורא.

יש לה כל הזמן מה לומר, לציפור

אז אני מנסה להפסיק להתייחס מידי לקולות שבחוץ

וללמוד לאהוב את טביעת האצבע הקטנה שלי.

זה המסלול שלי, כנראה.

יש לו עומק, יש לו חום כמו השמש,

יש לו פיתולים ועליות, וירידות תלולות

הוא לא ממש כמו כולם, אבל מעניין יותר, זה בטוח.

אז למדתי להקיף את עצמי באנשים שמזהים את זה

ואת כל המקטינים האלו אני לאט לאט מזיזה לצד.

ולכל הגברים המתוקים בדף שלי

ואלו שאני פוגשת בחיים

ראו, הוזהרתם!

כי אצלי זה מסלול למיטיבי לכת בלבד.

ואני?

כל הזמן לומדת להתרגל אלי

לומדת שגם אם יוצאים מהשורה זה טוב וראוי

לומדת לחבק את זה, לחבק אותי

וכשאני מצליחה לראות את השילוב הזה

איך זהב, ואדום, ולבן ושחור ושברי גוונים מכל העולמות

משתלבים אצלי בייחד

זה הכי מרגיע בעולם.

© 'רק אחת' - הבלוג של מאיה

#לנוח #למההתגרשתי #גרושהחרדית